אופל בלאנס (2006) בע"מ נ' מטאליק

פסק דין

התובעת, שהיא חברה העוסקת בין היתר בניכיון שיקים, הגישה ללשכת ההוצאה לפועל בתל אביב (תיק הוצל"פ 01-29243-09-6) בקשה לביצוע שטר על סך 15,000 ₪ שמשכה הנתבעת.

הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השטר.

בתצהיר שהוגש מטעמה של הנתבעת לתמיכה בהתנגדות, נטען כי הנתבעת פנתה לאחד, מר יגאל אפללו (להלן: "אפללו"), עמו היו לה יחסים עסקיים קודמים בעת שעבד בחברה קודמת, על מנת שיספק לה, באמצעות צדדים שלישיים, חומצת מלח (להלן גם: "הסחורה") עבור מפעלי בטון.

לפי הנטען, לבקשת אפללו משכה הנתבעת שיק על סך של 15,000 ₪ שזמן פירעונו 30.12.2008 (להלן: "השיק") וזאת כמקדמה על חשבון האספקה. עם זאת לא מילאה הנתבעת את שם הנפרע על גבי השיק. לטענת המצהיר מטעם הנתבעת, בעת שביקש מאפללו לברר את זהות הנפרע שיש למלא על גבי השיק, ניצל אפללו רגע של חוסר תשומת לב מצדו ועזב את המשרד כשהשיק ללא שם הנפרע בידו. להשלמת התמונה יצוין כי השיק משורטט ועל גביו צוין "למוטב בלבד".

לטענת הנתבעת, במהלך התקופה שלאחר מכן פנתה לאפללו שהבטיח לה כי הוא פועל להשגת הסחורה כמוסכם אך לא עמד בדיבורו. בהקשר זה, כך לטענת הנתבעת, פנתה גם לחברת אמין ומהיר בע"מ (להלן: "חברת אמין ומהיר"), שלפי הנטען היתה אמורה להיות מעורבת באספקה על מנת לוודא את קבלת הסחורה, ומנהלהּ של זו אף היה בקשר בעניין מול אפללו, מספר פעמים, אך ללא הועיל.

לטענת הנתבעת, בין לבין, ביקשה מאפללו שישיב לה את השיק על מנת שתשלים את שם הנפרע אולם הוא הרגיעהּ והבטיח לה שיפעל לאספקת הסחורה כמוסכם.

בסופו של יום, ב"אוקטובר 2008", מסר אפללו לנתבעת שהשיק נמסר לחברה לניכיון שיקים ואז הבינה שהוא "גנב" ממנה את השיק. בנסיבות אלה הודיעה הנתבעת ביום 28.10.2008 לבנק הנמשך על ביטול השיק ואף הגישה תלונה למשטרה ופרסמה את דבר ביטול השיק בעיתון (נספחים ב'1-4 לתצהיר הנתבעת).

בהסכמת התובעת (בהודעה מיום 17.1.2010) ניתנה לנתבעת רשות להתגונן. בהמשך הוסכם כי התצהיר שצורף לבקשה הרשות להתגונן ישמש תצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת.

בתצהיר העדות הראשית מטעמה טענה התובעת, כי קיבלה את השיק מידי אפללו ביום 12.10.2008 במסגרת עסקת ניכיון שנעשתה עמו. התובעת טענה כי שילמה לאפללו סך של 13,339 ₪ בעבור השיק, כשהחלק הארי של הסכום שולם במזומן. לתצהיר צורפה קבלת ניכיון. התובעת טענה כי בעת ביצוע עסקת הניכיון עם אפללו סברה כי השיק יכובד כפי ששיקים קודמים שנמסרו לה על ידי אפללו כובדו.

בדיון ביום 8.1.2011 העידו המצהיר מטעם התובעת והמצהיר מטעם הנתבעת. הצדדים סיכמו טענותיהם על פה.

בסיכומיה טענה התובעת, בתמצית, כי בנסיבות העניין קיבלה את השיק לידיה בתום לב, בעד תמורה ובטרם נפל בו כל פגם ומשכך היא אוחזת כשורה בשיק, ובנסיבות העניין גם אוחזת בעד ערך שהשטר סוחר לידיו טרם כשלון התמורה הנטען, וממילא טענות הנתבעת כלפי אפללו לא עומדות לו כלפיה. בנוסף טוענת התובעת כי הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח את כשלון התמורה הנטען. בהקשר זה טענה, כי גרסת הנתבעת בדבר גניבת השיק לא מחזיקה מים וכי הטענות בדבר התקשרות עם אפללו ואי מתן התמורה נטענו באורח חסר וסתמי.

הנתבעת מצדה טענה כי התנהלותה של התובעת, חברה שעיסוקה בניכיון שיקים, שקיבלה לידיה שיק שעליו הכיתוב "למוטב בלבד" כששם הנפרע לא צוין על גביו, בנסיבות שבהם אין בינה לבין מושך השיק יחסים קודמים, עולה כדי עצימת עיניים וחוסר תום לב והמחייבים את המסקנה שאין היא אוחזת כשורה. משהוכח לטענת הנתבעת כשלון התמורה, אין התובעת זכאית לאכוף על הנתבעת את השטר.

דיון והכרעה

שתיים הן השאלות הטעונות הכרעה במקרה הנדון:

האם עמדה הנתבעת בנטל להוכיח כי עומדת לה טענת הגנה של כשלון תמורה במערכת היחסים שבינה לבין אפללו?

ככל שעומדת לנתבעת טענת הגנה כאמור, האם התובעת היא אוחזת כשורה או בנסיבות העניין אוחזת בעד ערך, כך שטענות ההגנה של הנתבעת נגד אפללו אינן עומדות כלפיה?

אין מחלוקת כי בין הנתבעת לתובעת לא היו יחסים עסקיים ישירים כלשהם קודם לאירועים נשוא התובענה (ע' 3, ש' 13-16, ע' 4, ש' 24-25 לפרוטוקול; ס' 16 לתצהיר הנתבעת). משכך, עסקינן בצדדים רחוקים מבחינה מהותית.

נטל השכנוע להוכחת כשלון תמורה רובץ על כתפי הנתבע מושך השטר (ס' 29(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"); ש' לרנר דיני שטרות (מהדורה שניה, התשס"ז-2007), בעמ' 222 (להלן: "לרנר"); בע"מ 2126/09 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו, 3.9.2009). כפי שנפסק, על הטוען טענת כישלון תמורה להיכבד ולפרט את המסכת העובדתית השלמה שביסוד טענתו ואין די בהעלאת טענה סתמית וכללית כדי לעמוד בנטל המוטל על הנתבע (ע"א 217/87 מרכז פרץ לרשתות בע"מ נ' בנק צפון אמריקה בע"מ פ"ד מג(4) 613; ע"א (ת"א) מוסרי נ' בן מנדה ואח' [פורסם בנבו, 1.6.2010] בפסקה 14 לפסק הדין). טענת כשלון תמורה אינה יכולה להיטען באורח סתמי וכוללני ועל הנתבע לפרט, בין היתר, את טיב התמורה, מועד מתן התמורה, מועד מסירת השיק ואת יתר הנסיבות הרלבנטיות הנדרשות להוכחת כשלון התמורה (ע"א (ת"א) 4473/98 בנק איגוד לישראל נ' נ.א.ר.כ נכסי פז בע"מ [פורסם בנבו, 11.1.2000]).

הנתבעת לא עמדה בנטל זה.